היועץ הריאליסט: למה הוא שואל את השאלות הכי קשות - ולמה זה טוב
יש שאלה שכמעט כולם שואלים כשעומדים בפני החלטה גדולה: "מה אתה חושב שאני צריך לעשות?"
רוב מי שנשאל - חבר קרוב, בן משפחה, קולגה - עונה מה שנוח לו לומר. משהו מעודד. משהו שלא יגרום לריב. הבעיה היא שקבלת החלטות ריאליסטית לא עובדת כך - היא דורשת מישהו שיסרב לומר לך מה שאתה רוצה לשמוע.
הריאליסט הוא מי שעושה את זה.
מי הוא היועץ הריאליסט ומה הזווית שלו
ב-TAVUNA יש ארבעה יועצים שבוחנים כל דילמה מזוויות שונות: הריאליסט, האנליסט, החזיונאי, והמומחה. כל אחד שומע את אותה הסיטואציה ומחזיר תובנות מנקודת מבט שונה.
הריאליסט בוחר בזווית הפחות פופולרית: הוא בודק מה יכול להשתבש, מה עדיין לא ברור, ומה אתה עלול לפספס.
לא כי הוא פסימיסט. אלא כי תהליך של קבלת החלטות שמביא לתוצאות בפועל - לא רק להרגשה טובה - דורש שמישהו ישאל את השאלות שהכי נוח לדחות. הריאליסט הוא מי שמסרב לדחות אותן.
הסוד של קבלת החלטות ריאליסטית: שאלות שלא נוח לשאול
הריאליסט לא שואל "מה הכי גרוע שיכול לקרות?" בצורה מופשטת. שאלה כזו מייצרת חרדה - לא תובנות.
הוא שואל ספציפי:
- אם זה לא יצליח - מה תעשה? יש לך תוכנית?
- מה אתה מניח שיקרה שעוד לא בדקת?
- כמה זמן אתה מוכן לחכות לפני שתודה שטעית?
אלה שאלות שרוב האנשים לא שואלים את עצמם - או שהם שואלים אותן בצורה כל כך כללית שהתשובה לא שימושית.
מחקרים בפסיכולוגיה קוגניטיבית מראים שאנחנו סובלים מהטיית ביטחון-יתר: אנשים שאומרים שהם בטוחים ב-99% טועים ב-40% מהמקרים. אנחנו לא מוטים להיות ריאליסטים - אנחנו מוטים להיות אופטימיים מדי בהחלטות שלנו עצמנו. אם הנושא מוכר לך, כנראה כבר נתקלת בו כשקראת על הטיות קוגניטיביות שמשפיעות על ההחלטות שלנו.
ריאליזם הוא לא פסימיזם
קל לבלבל בין השניים. הם לא אותו דבר.
הפסימיסט אומר: "זה לא יעבוד." ועוצר שם.
הריאליסט אומר: "אם זה לא יעבוד - מה קורה? ואיך מתכוננים לזה?" - וממשיך הלאה.
ההבדל הוא בפעולה. הריאליסט לא בא לשכנע אותך לא לעשות משהו. הוא בא לוודא שאם תעשה אותו, תעשה אותו עם עיניים פקוחות - לא מתוך אופטימיות שלא נבדקה.
כשמקבלים החלטות בלי לשמוע את הזווית הריאליסטית, שוכחים לתכנן לתרחישים שמחוץ לתוצאה הטובה ביותר. ואז מופתעים כשהחיים לא מתנהגים לפי התוכנית שדמיינו.
כדי לראות מה כדאי לברר לפני שמקבלים החלטה גדולה, כנס לשאלות נפוצות - שם יש שאלות שאנשים מגיעים איתן לעיתים קרובות.
הריאליסט בפעולה: דוגמה מדילמת קריירה
נניח שאתה שוקל לעזוב את העבודה ולהקים עסק עצמאי.
החזיונאי ישאל: "דמיין את החיים שלך בעוד שלוש שנים כשתעבוד על מה שאוהבת." האנליסט יבקש לפרק מספרים: כמה לקוחות תצטרך, מתי תגיע לאיזון, מה ההוצאות. המומחה ישאל על הניסיון שלך, הרשת שלך, ומה כבר ניסית.
הריאליסט ישאל: "כמה חודשים יש לך עד שתצטרך הכנסה? ומה קורה אם אחרי 6 חודשים זה עדיין לא עובד?"
זו לא שאלה שנועדה לעצור אותך. זו שאלה שנועדה לוודא שיש לך תוכנית B - ושתוכנית A לא בנויה על הנחות שלא בדקת.
הרבה אנשים עוזבים עבודה בלי לענות על זה. ואז מוצאים את עצמם חוזרים אחרי כמה חודשים עם פחות ביטחון עצמי מאשר בהתחלה. אם אתה בדיוק שם, המאמר על האם לעזוב את העבודה שווה קריאה.
למה לעיתים קרובות הריאליסט מחזיר אנשים למציאות
רוב האנשים שמגיעים עם דילמה כבר עשו בראש הרבה מהניתוח. הם שקלו, חשבו, ולפעמים כבר יודעים מה הם רוצים לעשות.
הבעיה היא שהניתוח הזה נוטה להיות חד-צדדי. מוציאים בעיקר את התרחישים שמתאימים למסקנה שכבר החלטנו עליה - ומשאירים בצד את מה שמאיים עליה.
הריאליסט לא מנסה לשנות את ההחלטה. הוא מנסה לוודא שהיא לא מבוססת על מידע חלקי.
לפעמים אחרי ששואלים את השאלות הריאליסטיות - ההחלטה נשארת אותה. ולפעמים משהו קטן זז, והדרך להגיע לאותה מטרה משתנה. בשני המקרים יוצאים מהתהליך עם תמונה מלאה יותר.
זה ההבדל בין להחליט מתוך תקווה לבין להחליט עם ראש ברור.
יש לך דילמה שמסתובבת בראש? התחל בחינם - 5 ההחלטות הראשונות ללא עלות.
מאמרים נוספים על קבלת החלטות - בבלוג שלנו.